היכל נוקיה, תל אביב

מיקום: תל אביב
ייעוד: אולם ספורט רב תכליתי
סוג: ספורט
היקף: 9.000 מ''ר
שלב: הושלם - 2008

צלם: עמית גירון

צוות: אדר' אסף לרמן - אדר' תמי יניב - אדר' לב קוניקוב - אדר' ארתור אילין

 

שיפוץ והרחבה של היכל הספורט על שם יוסף בורשטיין ביד אליהו, תל אביב. 2001 - 2007

בדומה לאיצטדיונים רבים בעולם, היכל הספורט המקורי בת"א-יפו תוכנן כשיעתוק אדריכלי של אב הטיפוס

 (ARCHETYPE) הקלאסי של האמפי-תיאטרון המוכר לכולנו היטב בדמות הקולוסאום הרומי.

כמו אב הטיפוס גם היכל הספורט תוכנן כ"מתקן ספורט" (להבדיל מבניין שבו שוהים המשתמשים לארוך קבע) שתכליתו העיקרית היא להכיל מספר גדול ככל הניתן של צופים. האמפי-תיאטרון מבוסס על פעילות של "פנים מוחלט" ;(Total Interior) חלל פנים עצום ממדים המנותק באופן מכוון מהחוץ ומאפשר את החלפתו של היומי-יומי בספקטאקולרי (Spectacle). 

הקולוסאום, שבמקור היה מקורה, מהווה דוגמה ל"כלל הראשון" של אב-הטיפוס האדריכלי הקלאסי:

1. ביטולו של החוץ - השחזור המועצם של המציאות דורש את מחיקתה המוחלטת.

החוק השני של אב הטיפוס הוא המשכו הישיר של הראשון:

2. הפרדה בין חלל ציבורי וחלל פרטי – הניתוק המכוון מהחוץ מאפשר את גבייתם של דמי כניסה.

 

חידושם של המשחקים האולימפיים (שהופסקו במאה הרביעית לספירה - לאחר מסורת של למעלה מ1000 שנה) בסוף המאה ה- 18, הוביל לתחייתם של מתקני הספורט השונים.

הטיפוס האדריכלי של האצטדיון שוכפל כאמור באופן כמעט מדויק מימי קדם ועד לעת האחרונה, תוך כדי שימוש בטכניקות בניה מודרניות שאפשרו את יצירתם של מפתחי ענק ומתקני ספורט בקנה מידה עצום.

לאצטדיון שהלך וגדל בקיבולת הקהל שלו, נדרשו יותר ויותר משאבי קרקע לצורך בניית מערכות תנועה ומשטחי חניה ענקיים, ולכן במקביל לגידול בנפחי הקהל האצטדיון הלך והתרחק החוצה ממרכזי הערים.

עיר ואצטדיון - פרוטוטיפ (עקרונות הפרויקט)

במטרה לעצב פרוטוטיפ חדש לאצטדיון פנים-עירוני, הפרויקט בוחן מחדש את התפיסה המסורתית של האצטדיון, המבוססת על  יחסים דיכוטומיים בין אירוע מסחרי (פנים) ובין מרחב ציבורי (חוץ).

ההבחנה הנוקשה שמאפיינת את הטיפוס הארכיטקטוני המקורי של האצטדיון אפשרה להיכל הישן לתפוס לסירוגין אחת משתי עמדות קוטביות בטבען: "חי" בשעות המשחקים (4 שעות בשבוע) או "מת" ביתר הזמן.

הפרוטוטיפ החדש מחפש הגדרה חדשה וגמישה של היחסים שבין שני הקטבים האלה, שתפורר את המחיצות הקונבנציונליות בין הפנים (פרטי) ובין החוץ (ציבורי) ותאפשר את הולדתו של סוג חדש של אירוע ציבורי. את זאת אנו משיגים באמצעות הכנסתה לתמונה של סכמה מרחבית וארגונית חדשה שעושה כביכול היפוך של "פנים-חוץ" לאצטדיון החדש. המחווה העיקרית של הסכֵמה החדשה היא ליצור יחס ישיר בין הפנים ובין החוץ על ידי ארגון מחדש של מערכות התנועה הפנימיות וזרימת קהל ההמונים אל מול המעטפת החדשה והשקופה. כתוצאה נחשפות תנועות הקהל אל החוץ והופכת למופע ציבורי בפני עצמו המפעיל את המרחב סביב הבניין ומאפשר את יצירתו של מוקד אזרחי חדש בדרום מזרח העיר.

כתוצאה, התוקפנות הטבועה בממדי אב-הטיפוס המקורי, בחומרי הבניין ובבידודו מסביבתו עתידה להתמוסס לתוך סביבה רבגונית, פעילה ונגישה. אירועים שבעבר התרחשו מאחורי מעטפת אטומה מוקרנים עכשיו כלפי חוץ בשעה שאלפי מבקרים מבלים בטיול סביב האצטדיון, בישיבה בבתי קפה ובמסעדות, ומטפסים במעלה גרמי מדרגות חשופים בעת שההיכל  מציג את הדינאמיות שלו לנוכח המרחב הציבור הסובב שהתעורר לחיים.