קרא עוד >

פקולטה לאמנות, חיפה

מיקום: חיפה

ייעוד: אקדמיה

שלב: הצעה לתחרות- 2002

מוזמן: אוניברסיטה חיפה

אוניברסיטת חיפה, בדומה למוסדות דומים בעולם, מפתחת סוג חדש של דו-שיח בין העיר והקמפוס ומבססת את מעמדה ותפקידה בקהילת המטרופולין.
מתקציר התחרות אשר דורש שלוב של פונקציות פתוחות המזמינות ציבור מבחוץ, לצד פונקציות פנימיות לקמפוס, משתמעת דרישתה של האוניברסיטה לעיצובו הנכון של דו-שיח זה.
אפיון המפגש בין פנים לחוץ, שהוא המוצר המשמעותי של הפיתוח המיועד, נדרש בשלושה קני-מידה שונים:

1. קנה המידה של "הקמפוס" – מושג ומוסד סגור התוחם בתוכו עולם אוטונומי. מוגדר ומנותק במתכוון הקמפוס מייצר "פנים" אקדמי וסטרילי שנועד להתבונן לבחון ולהגדיר את ה"חוץ" – עולם התופעות רב השכבות, הניגודים, המאוויים והחלומות הנשקף אליו מהעיר הפרושה לרגליו.

2. קנה המידה של "האתר" – אזור התכנון ההופך משטח שולי בקמפוס לאזור כניסה מרכזי המגשר בין התחבורה הציבורית, בניין IBM, בין הפרוייקטים המוצעים בתחומו ובין הבינוי הקיים. האתר הופך לאזור המפגש המרכזי בין ה"עיר" ל"קמפוס", בין הפעילות האקדמית לפעילות תרבות עירונית.

3. קנה המידה של "המשתמש" – הקמפוס כמוקד פעילות ומשיכה לשני המשתמשים העקרוניים: "דייר" ואורח, סטודנט ומבקר, יצרן תרבות אל מול צרכן תרבות.

האתר המיועד לייצר ולהכיל את המפגש, ממוקם באזור הקצה הצפון מערבי של הקמפוס ומאוכלס כיום על ידי משטחי חנייה ושרות הפרושים בין הבניין הראשי ובניין - IBM.
האתר הופך למעשה מזנב, לראש, ומחליף את משטחי החנייה בכניסה ראשית.
ה'ראש' החדש מתווסף אל גוף של קמפוס מתפקד ובעל זהות ברורה ולכן החיבור בין השניים צריך להיות פתור ברמת התפקוד מחד, ומודע להשלכות שהוא מייצר על תפישת הגוף הקיים מאידך.
כלומר התערבות באזור ה'קצה' מייצרת באחת מפגש תרבותי בהגדרת היחס שבין קמפוס ועיר, בין יצרן וצרכן, ובין בינוי חדש וישן, ובהכרח מגדירה את היחס אל הנוף: קו רקיע, יער, ים ,קרקע.

תהליך העבודה
הצעת התכנון פותחה על ידי ניתוח מדוקדק של מערכות היחסים השלובות הללו על מנת לנסח במדויק את מהות ואת זירת המפגש, למקם בה את בניין הפקולטה והתאטרון בצורה האפקטיבית ביותר ותוך כך ליצור את הכניסה החדשה לקמפוס.
ניתוח זה מודגם בעזרת שני חתכים עקרוניים, חתך אורך וחתך רוחב. על מנת לבחון את אפשרויות ופתרונות שונים, נבחן כל אחד מהחתכים בשלושה תרחישים: הראשון – דרך המצב הקיים; השני – דרך עקרונות התכנון שנקבעו בתכנית-האב התקפה של הקמפוס; השלישי – דרך ההצעה החדשה לבניין הפקולטה לאומנויות ובניין התיאטרון.
מעבר להצעה הקונקרטית למבנים החדשים, מציעה התכנית קריאה טופוגרפית-סביבתית חדשה של האזור המיועד לפיתוח, אשר מותחת ביקורת עקרונית על המלצות הפיתוח העתידי בתכנית-האב. הפרשי הגבהים העצומים שנקבעו בתכנית-האב לא מאפשרים פיתוח הולם של הקמפוס הן כסביבה אוטונומית והן כמוקד משיכה לקהל משתמשים חיצוני, מן העיר. למעשה תוכנית האב לאזור מקבעת אותו בתור 'קצה' כאשר היא מנתקת יותר מאשר מחברת ועומדת בסתירה מהותית עם דרישות התחרות למיקום פונקציות המושכות קהל מבחוץ ולניסוח הדיאלוג עם העיר.מעבר לכך, מימוש הבנייה המוצעת בתוכנית האב יהווה פגיעה חמורה בבניין הראשי ובתוכנית נימאייר אותם אנו רואים כנכסים מהותיים של הקמפוס.
ההצעה החדשה מתבססת על הנחתו של משטח ביניים רחב המחלק את הפרש הגובה הדרמטי בין הבניין המרכזי ובין אזור הפיתוח העתידי של הקמפוס – לשניים. משטח הביניים החדש פורץ את הגבול שתכנית רכטר מסמנת והרחבה החדשה שהוא יוצר הופכת לנקודת ציון עירונית חדשה המנקזת אליה מכלול של מערכי תנועה אורבניים, ומקומיים. מוקד זה הופך לבמה שבה התאטרון והמשכן לאומנויות פועלים כמחוללים של שתי תנועות – זו של סטודנטים וסגל מתוך הקמפוס וזו של קהל עירוני מבחוץ, ואשר מגיעים דרך עורקי התנועה השונים על מנת לייצר את זירת המפגש הדינמי, שהוא הכניסה החדשה לקמפוס.

1 חתך אורך.
החתך מבניין המדרגות חוצה את הבניין המרכזי לאורכו, ממשיך דרך האתר המיועד לפיתוח ומסתיים בבניין – IBM.
החתך חושף מספר נושאים:

החתך הקיים מדגים את המשך מפלס הפעילות הראשי של הקמפוס 474+ ע"י משטחי החניה שמותחים אותם הרחק מהבניין הראשי, עם שינויי גובה קלים, עד לסיומם בנפילה חדה של 14 מטר למפלס IBM 458 +
נפילה תלולה זו מסמנת בפועל את גבול הקמפוס ולמרות שהכביש הנופי והטיילת נמצאים בתוך שטח האוניברסיטה, הם באים במגע קלוש עם קהל הקמפוס ונתפסים בתור שוליים חיצוניים.

חתך דרך תוכנית האב מדגים מצב מנוגד בו היחס בין שני הגבהים העקרוניים מתהפך ומפלס - IBM פולש אך תוך תחום הקמפוס על מנת לפנות מקום למעגל התנועה. כתוצאה מתקבלים שלושה מצבים חדשים שיש לקבל החלטה האם הם רצויים לקמפוס:

1 קביעת הגבול הצפון מערבי של הקמפוס :
הקמפוס מפסיד יחידת שטח עצומה לטובת כיכר הכניסה התחתונה, שהיא למעשה מעגל התנועה במפלס 458+ [IBM]. בפועל, משרת מעגל התנועה בעיקר כלי רכב ומצמצם את שטחי הולכי הרגל אל 'כיכר הכניסה העליונה' בלבד. חשיבותו של מפלס 474+ בקמפוס היא מהותית כיוון שזהו מפלס התנועה והפעילות הראשי וכיוון שגבול הקמפוס נקבע בפועל על פי עקרון השימוש. קיצור המפלס מהווה הפסד שטח משמעותי ומייעד שטחים לבנייה סביב מעגל התנועה, שטחים שבפועל יהיו מנותקים מהמפלס הראשי וככאלה ייתפסו כשטחים שוליים שמעבר לקצה הקמפוס.

2 הפרשי גבהים :
כתוצאה מפעולת הפילוס האלימה של השטח לטובת מעגל התנועה, גישור הפרשי הגבהים הניכרים בין שתי הכיכרות יצטמצם בפועל למערכת מדרגות תלולה בגובה 12 מטר של כ-80 מדרגות על פני מרחק קצר מאוד. הירידה הדרסטית, הלא נוחה, מהווה מכשול והפרדה יותר מאשר מעבר וחיבור והיא מדגישה את הנתק בין מפלס הקמפוס ומפלס מעגל התנועה.

3 קביעת המרחק והיחס אל הבניין הראשי.
הצעת תוכנית האב מציבה שאלה מהותית לגבי קביעת היחס הרצוי בין בינוי חדש והמבנה הקיים.שטחי הבינוי המדורגים המסומנים בתוכנית האב נדחפו על ידי מעגל התנועה בסמוך אל הבניין הראשי.
חתך דרך התוכנית מדגים את היחס שנוצר בין הבינוי המדורג ובין קצה הבניין הראשי. הבניין המסומן בתוכנית האב כקרוב ביותר אל הבניין הראשי במרחק - 3 - מטר בלבד ובגובה זהה אליו - 484+ מחבר את הבנייה המדורגת אל הבניין הקיים.
כלומר הבניה המדורגת מציעה פרשנות חדשה לבניין הראשי על ידי הצעה המושכת בהדרגה את קו המתאר של הבניין למטה אל מפלס הכיכר התחתונה – 464+. לפרשנות כזו השפעה מכרעת על דמותו של הבניין המרכזי ההיסטורי – שהוא האבן השואבת של הקמפוס – ועל דמותו ודימויו של הקמפוס כולו המזוהה יותר מכל עם קווי המתאר האלמנטריים והקומפוזיציה הדרמטית-המינימליסטית בין הבניין הראשי האופקי ומגדל אשכול האנכי.

התקדים ההיסטורי: הבנה של שינוי הזהות שבא לידי ביטוי בפרשנות המוצעת בתוכנית האב מתאפשרת על ידי לימוד השינוי הטקטוני המהותי שנעשה בצידו השני של הבניין סמוך כבר באמצע שנות ה-1960, סמוך להצעתו הראשונה לקמפוס של האדריכל הברזילי אוסקר נימאייר. בבואו לתכנן את הקמפוס האוניברסיטאי החדש של חיפה על גבעת טללים ביערות הכרמל קבע נימאייר כי "[...] יופיו המדהים של האתר מחייב בבירור פתרון קומפקטי, פשוט אבל מונומנטלי". תכניתו לקמפוס מתחה ביקורת על הטיפולוגיה המסורתית של הקמפוס הפזור, הבנוי בשיטת הביתנים, והתבססה על בנין ריכוזי המאגד את כל הפרוגרמות תחת גג אחד. בתפיסה זו התגלם חזונו המרחבי של נימאייר ששאף ל"אקדמיזם פלורליסטי בין תחומי עם אינטראקציה מרבית".

בתכנית הקמפוס בחיפה קיבלה הקומפוזיציה הפיסולית הסכמטית של נימאייר – מסימני ההיכר המובהקים שלו – אופי קיצוני שנבע בעיקר מן הסיטואציה הנופית. הבניין והבינוי של נימאייר לא ביקשו "להשתלב" בנוף או "להגיב" לטופוגרפיה הדרמטית של הכרמל. נימאייר יצר טופוגרפיה מלאכותית חדשה . כהרגלו, רוקן כבר בשלבי התכנון הראשוניים את השטח הנתון מכל קונטקסט והבדיל אותו מהסביבה הקרובה על ידי תיחום מדויק של המצע המלבני שיצר. בתנאי השטח הטופוגרפיים והנופיים הדומיננטיים של הכרמל, יצר נימאייר משטח עבודה חדש, דף חלק, שעל גביו העמיד סדרה של גופים גיאומטריים על פי פרוגרמה נתונה. תוך כך יצר לרכס הכרמל קו מיתאר מלאכותי חדש, זקור ומונוליתי, שהיה עם השנים לסימלה האהוב-הדחוי של חיפה רבתי.

תפיסת הבינוי הריכוזית-הדחוסה של הקמפוס, הפורמליזם הרישומי-המונומנטלי של חלקי הבניין והגובה החריג של הבניין המרכזי – הציתו בישראל של שנות ה-60 ותחילת ה-70 את אחד הדיונים הפומביים הסוערים שידעה בכל הקשור לנוף הבנוי ולבנייה בנוף. בסופם של תהליכי אישור ממושכים התמוססה תכניתו המקורית של נימאייר ותכנונם המפורט של מבני הקמפוס נעשה בידי אדריכלים ישראליים. הבניינים הראשונים בקמפוס, בתכנונו של אדריכל שלמה גלעד, הפרו מראש את תפיסת היסוד של נימאייר ופירקו את הסכימה המונוליתית שלו בבנייה של פתרונות חירום זריזים או על ידי בנייה מדורגת שעמדה בסתירה גמורה לתפיסה הטופוגרפית האנטי-קונטקסטואלית של התכנית המקורית.

"בנין המדרגות" בתכנונו של גלעד מתחילת שנות ה-70 מייצג את השינוי האדריכלי המשמעותי שנעשה בתוכנית נימאייר. הבניין שימש מסה מחברת בין הבניין הרב תכליתי שהוקם בצידו המזרחי של הקמפוס ובין הבניין המרכזי האופקי ונועד להתאים את צללית הבניין המרכזי לפני השטח. מערכת הבניינים המדורגים ביטאה שינוי קיצוני בשפה האדריכלית של הקמפוס כולו: לא עוד מישור ניטרלי מלאכותי שטוח אלא בניין המבקש לתקן את "טעותו" של נימאייר בקריאת הנוף על ידי מסה מפורקת-מדורגת בהתאם לקווי הגובה באתר. בניין המדרגות, אפילו בשמו, הוא מקרה סימפטומטי בשינוי התפיסה הטופוגרפית-הנופית של האדריכלות הבין-לאומית החל מסוף שנות ה-60 בכלל ושל האדריכלות הישראלית לאחר 1967 בפרט. שינוי זה הצביע על מגמות חדשות בעיסוק במגע בין הבניין והקרקע ולדחייה של יחסים ניטרליים לטופוגרפיה שאפיינו את אדריכלות שנות ה-50 וה-60 ובכלל זה גם את הצעתו המודרניסטית המובהקת של נימאייר לתכנון הקמפוס.

"בנין המדרגות" פתח למעשה את התכנית המקורית לאינטרפרטציות ולתוספות חופשיות, ללא כפיפות לתכנית-אב כללית מאז חנוכת הקמפוס ועד היום. בתכניות הבנייה וההרחבה של קמפוס אוניברסיטת חיפה, מחנוכתו עד היום, לא נותר זכר להצעה המקורית של נימאייר ולעיקרון הקמפוס בבניין האחד ונוכחותו של נימאייר בתכנית-האב האחרונה לקמפוס משנת 1993 – קלושה. תכנית זו (של משרד רכטר) מבטאת את הדחייה הסופית של העקרונות הריכוזיים שעמדו בבסיס תכנון הקמפוס והיא קובעת את המשך פיתוחו על פי עקרונות שונים בתכלית, המבוססים על פיזור אקדמי, פונקציונלי ופרוגרמתי. תכנית רכטר פרצה את קווי המיתאר של תכנית נימאייר והבינוי החדש ממערב לבניין גולש על פיה אל מעבר לגבולות גבעת טללים ומנצל כל חלקת קרקע מישורית פנויה לבנייה בהפרשי גובה שאינם מתקבלים על הדעת. התכנית מונעת כל אפשרות שהקמפוס יתפתח אי-פעם בזיקה, גם אם ביקורתית, כלפי התכנית המקורית. הפרדה הברורה של נימאייר בין הנוף הטבעי והמלאכותי הוחלפה באסטרטגיה של טשטוש גבולות והשתלבות מאולצת בסביבה הקרובה.

חתך הרוחב
החתך מתחיל בגובה 0 –פני הים – ממשיך דרך העיר ומטפס ביער עד לסיומו בקמפוס בגובה תחנת הרכבל העתידית - 474+.

חתך דרך המצב הקיים חושף את הפרש הגובה בין משטח החנייה והכביש מלווה הטיילת. שיפוע תלול של 11 מטר קובע קו גבול חד שהופך את הנגישות לטיילת לקשה ביותר, מנתק והופך אותה לשוליים חיצוניים מעבר לגבול.
הגישה לטיילת מחייבת עקיפה של משטח החנייה הגדול מצד אחד או את הבניין הראשי מצד שניוהליכה מייגעת במסלול ארוך. כתוצאה מכך השימוש בטיילת המטופחת, שאומנם מציעה נוף מרהיב ומגע ישיר עם היער, הוא נמוך.

חתך דרך תוכנית האב חושף את הפעולה המסיבית של פילוס השטח המגלח כליל את משטחי החנייה ומציב במקומם את מעגל התנועה.
מעבר לשאלה מה עושים עם כמויות האדמה העצומות שיפונו, החתך חושף שתי בעיות עקרוניות:
א. העמקת הניתוק של הקמפוס מסביבתו: הבינוי המוצע מייצר מעין חומת בניינים הנפרסת סביב מעגל התנועה ותוחמת חלל פנים מצד אחד וחלל חוץ מצד שני. כתוצאה מכך, הבניין הופך, למעשה, לגבול מנתק שאיננו מאפשר מבט מצד אחד אל צד שני ומפריד לחלוטין בין הקמפוס לבין החוץ.
ב. ניתוק מפלסי ובעיית הסירקולציה: החתך מראה במבט את מערך התנועה המוצע לקישור מפלס הכיכר העליונה עם התחתונה וחושף את בעיית הגישה והקשר ביניהם. הבעיה הנחשפת בחתך האורך מקבלת משנה תוקף בחתך הזה, המדגיש את הניתוק בין שני המפלסים, שכאן מופרדים גם על ידי הכביש עצמו. כתוצאה מכך, הבינוי המוצע בתכנית-האב ינותק בפועל מגוף הקמפוס העיקרי וייצור גוף חדש, סמוך לבניין .IBM

ההצעה מאורגנת סביב יצירת מפלס ביניים המחלק את הפרש הגובה שבין הבניין הראשי (474+) בניין IBM (458+) לשניים. המפלס החדש המוצע (בגובה 674+) מייצר רחבת הולכי רגל מעל הכביש שאל תוכה מוצבים מבנה התאטרון ומבנה הכניסה לפקולטה ובעזרתה נפרש הגישור בין המפלסים על ציר הליכה מתפתח ומתון. מפלס הביניים החדש מאפשר פתרון נוח למערך התנועה המסורבל כפי שמחייבת תכנית-האב ומאפשר הרחבה של הגבול המלאכותי שנוצר בתוכנית בעקבות הפרש הגבהים הקיצוני. כתוצאה מכך, מתארך מפלס הפעילות הראשי של הקמפוס ונאסף אל רחבת הולכי הרגל במפלס הביניים החדש.
הקשר בין הרחבה העליונה, לבין המפלס החדש המוצע הוא קשר קל ונוח המגשר על הפרש גובה של 7 מטר בלבד. הקשר ממנו למפלס בניין IBM נעשה דרך מערך מדרגות הפרוש לאורכו של המעגל הפתוח ומגשר את 9 המטרים הנותרים דרך שיפוע מתון ומגונן/ירוק. סוף המהלך במפלס הנמוך מסתיים ב- ,DROP OFF וקושר את ציר הולכי הרגל לכביש. מהלך התנועה מרחיב את שטח הפעילות של הקמפוס עד המקסימום האפשרי וממקם את אזור הולכי הרגל ברחבה המתווכת בין הקמפוס מצד אחד, ובין בניין IBM מהצד השני.
הרחבה העליונה במפלס 474 גדלה באופן משמעותי בהשוואה להצעת תכנית האב, ומתפקדת כחיץ בין הבינוי החדש לבין הבניין הראשי. הגדרת מרווח בין חדש לקיים הוא חלק מהותי להצעה מאחר שהוא שומר על זהות ושלמות הביטוי של הבניין הראשי ללא הפרעה מהבינוי החדש. החלל המרווח שנוצר בין שני המבנים מאפשר לייצר בו צומת מרכזית שמפגישה את ציר הכניסה הראשי המגיע ממפלס 467 עם ציר הפעילות הראשי של הקמפוס (600) שמגיע מהבניין הראשי. לצומת מצטרפות גם הטיילת שנוצרת עקב הסטת הכביש וגם הכניסה לרכבל באותו מפלס.
החלל הפתוח שנוצר ברחבה העליונה מתווך בין 4 דפנות – ישן (אנו ממליצים לטפל בחזית זו ולקלף ממנה את הטיח הגס שמותז עליה) מול חדש, ופנים הנמשך מהטיילת והאזור המסחרי אל מול החוץ שניבט מהדופן הצפונית.

מפלס הביניים (467 +) בחתך המוצע, עובר מעל הכביש ומייצר נקודת איסוף וחיבור בין כל כיווני התנועה השונים. המפלס החדש מאפשר לקמפוס "לפרוץ" גם בכיוון הזה את הגבול הקיים מחד, ואת הגבול המוצע בתוכנית-האב מאידך, ולמשוך את המרחב השימושי הרחק מעבר להם ואל עבר קו האופק. על ידי פריצת הגבולות הניצבים, מאפשרת הרחבה ניסוח חדש של היחסים בין הקמפוס לבין החוץ. המפלס החדש הוא מקום שבו פנים וחוץ מקיימים דיאלוג והרחבה החדשה מתפקדת כ"במה" שממנה נשקפים התיאטרון החדש ומבנה הכניסה למשכן אל העיר ולהפך. מבט כזה הוא חשוב במיוחד לתיאטרון הממוקם בקצה קו הרכבל המתוכנן, שבאופן מוצהר רוצה למשוך אליו את תושבי העיר. ההופעה הדרמטית של מבנה התיאטרון מכיוון העיר– במיוחד בשעות ערב כשיזרח כקוביית אור גדולה – תהפוך אותו לציון דרך אורבני חדש שאליו נאסף הרכבל העירוני.

הרחבה במפלס – 467 + היא במה גדולה בה ניצבים שני השחקנים הראשיים: התיאטרון והכניסה לפקולטה לאומנויות. על גבי במה זו משוחקים היחסים בין פנים וחוץ, קמפוס ועיר.
אל הרחבה מתכנסים נתיבי התנועה המגיעים מן החוץ (הרכבל המתוכנן, הכביש והחניונים) וממנה יוצאות מערכות התנועה של פנים הקמפוס – לכיוון הבניין הראשי, הטיילות ואל פנים המשכן לאומנויות המוצע. התכנסות צירי התנועה השונים אל הרחבה מייצר אזור מפגש אליו מגיעים שני המשתמשים העקרוניים – מבקר וסטודנט. המשטח הגדול מאפשר לקמפוס בכלל ולפקולטה לאומנויות בפרט להגדיר את הדיאלוג בין השניים. פקולטת האומנויות היא למעשה סדנת ייצור גדולה שמיוצרות בה עבודות אומנות מסוגים שונים. הרחבה מאפשרת לסדנה שכזו לפגוש את קהל היעד שלה – קהל צרכני התרבות – באופן ישיר, ומתפקדת, למעשה, כגלריה ענקית.

קצה הרחבה מותח קו דרמטי אל מול קו האופק ומסמן את סוף המשטח הבנוי. קצה הקמפוס מתבטא כאן כחיתוך חד שתוחם את הפעילות האנושית מצד אחד ואת הטבע מצדו השני. בתוך ה'מסגרת' שנוצרת מתרחש דיאלוג המתקשר בין פנים לחוץ ומתבטא בטיפול במשטח עצמו. הריצוף מורכב בעיקרו מאבן שמשלבת אל תוכה אלמנטים שהוצאו מהקונטקסט הטבעי בחוץ והוכנסו פנימה אל תחום המסגרת. משטחי ריצוף עץ משולבים אל תוך האבן כשהרצועה הארוכה ביותר מהם משמשת גם כמפתן כניסה לתאטרון וגם מסמנת כוון שמושך את המבקר אל הקצה. העומק הקונסטרוקיבי של משטח הגג מנוצל ליצירת ברכת מים ארוכה בקצה הצפון מערבי המחברת את המבט אל קו האופק עם הים במפרץ. מעל אזור חדרי המנהלה חודר כדור ענק את הגג בכדי להכניס אור לפטיו פנימי ונחתך בגובה 50 ס'מ מעל גובה הרחבה שם הוא הופך לעציץ/ספסל ענק עם עץ אדר מצל במרכזו. בצדה השני של הרחבה במקום בו היא מתפלסת אל גובה הפתוח הגני, משולב רצוף חוץ (בד"כ בשימוש לרצוף כניסות לחניה של בתים פרטיים), המייצר מרווחים פתוחים וסדורים לדשא. בפינה זו שתולה צפצפה מכסיפה. גישור הפרשי הגובה במקביל למדרגות היורדות ממפלס 70 מתבצע בעזרת סלע טבעי ומעל האזור בו נכנס הכביש התחתון מוצע לשלב רצוף מתכתי.
על משטח הרחבה ממוקמים מספר גופים שמושכים לעברם את כווני התנועות השונות על מנת לייצר את הדינמיקה הרצויה. הגופים יוצרים מוקדים פרוגרמתים שהעיקריים מבינם הם הכניסה לתאטרון, שביום מתפקד חלל הפואייה שלו כגלריה ובית קפה, ומבנה הכניסה לפקולטה. הרחבה מתקשרת בקצוות שונים לכניסות ויציאות ממפלסי החניון השונים ולטיילת המלווה את הכביש הנופי. מבנה מעלית השרות ומדרגות המילוט הופך גם הוא לנקודת ציון ברחבה ומציע צל ומושבים המשולבים אל תוך הדופן החיצונית שלו.

בניין משכן האומנויות נאסף אל מתחת לרחבה וצונח מטה עם המדרון התלול. הבניין בנוי מארבע קומות ומחולק לשני חלקים ע"י חלל האטריום הגדול ומערכת התנועה המרכזית.
הבניין חוצב קיר תומך גבוה ומתרחק ממנו בכדי ליצור זוג חצרות 'אנגליות' המכניסות אור לעומק הקומות. ההתרחקות מהדופן ההר מאפשרת לבניין לתווך בין שתי חזיתות שונות.
מצד אחד הבניין ניצב אל מול הנוף הפתוח ויורד במקביל אל העצים עד הקרקע בצד השני חזית הבניין ניצבת אל מול משטח הסלע החצוב של ההר עצמו.
תוכניות הקומה מאורגנות ע"פ ריכוזים פרוגרמתים שמייצרים מחלקות מוגדרות עם אזורים פתוחים בינם. מערכת התנועה שלובה אל תוך אזורים אלו ומייצרת חיכוך מרבי בין המחלקות השונות המעודד תקשורת בין-תחומית. החללים הפתוחים אינם מוגדרים פרוגרמתית ונותרים גמישים לצורך קבלת שימושים שונים כגון תצוגות וכו'. הבניין כולו מאפשר רמות שונות של פורמליות בשימוש בחללים שהוא מציע כשמצד אחד הוא מגדיר כתות וסטודיואים ע"פ דרישות הפרוגרמה המפורטות, ומצד שני מפנה מקום ל"בלתי מתוכנן" לקרות בתוכו. הקשר של הבניין עם הטבע הוא ישיר ומתבטא בחללים שמרחפים בין פנים לחוץ, מרפסות ויציאות אל הנוף, וחצרות פנימיות אל מול הדופן החצובה.
בית הקפה פרוס אל מול האטריום השקוף והגבוה וערוך לקבל גם מבקרים מחוץ לפקולטה. המבנה מצויד במעלית שרות המאפשרת הוצאת והכנסת ציוד לכל קומה אל מפלס הכביש או הרחבה.

מפלס- 463
הכביש הנופי עובר תחת הרחבה דרך מעגל תנועה (קטן) שם ממוקמת נקודת –
- DROP - OFF המשרתת את התיאטרון והמשכן לאומנויות, ומשם הוא ממשיך לכניסות אל מפלסי החנייה השונים. במפלס –63 נמצאות כניסת הולכי רגל למשכן לאומנויות, וכניסה לאזורי השרות הן של התיאטרון והן של המשכן עצמו.
Rginal planning
דיאגרמת תנועות בזמן
דיאגרמת התנועות עוקבת אחרי תרחיש אפשרי של פעילות לאורך יום ברחבה
משעה – am9 במרווחים של שלוש שעות עד לשעה – pm12.
הפעילות מתרחשת סביב שני המוקדים העיקריים: תיאטרון וכניסה למשכן לאומנויות הבמה. שני מוקדים אלו מושכים אליהם סוגי משתמשים שונים – אל המשכן לאומנויות מגיעים בעיקר סטודנטים וסגל ואילו אל בניין התיאטרון מגיעים מבקרים מבחוץ. אולם מאחר שהמוקדים קשורים בינהם ע"י הרחבה, נוצר קשר ישיר בין שני קהלי המשתמשים.
פונקציות הלוואי של המוקדים העיקריים – גלריה ובית קפה בבניין התיאטרון והמשטח עצמו שעליו פזורים מושבים, חפצי אומנות, אזורים מוצלים ובריכת מים, עוזרים לתמרץ ולהגדיר את המפגש.
הדיאגרמה עוקבת אחרי הכוריאוגרפיה שנוצרת ברכבה ע"י התנועות שנמשכות לכוון מוקדים שונים. הרחבה היא מגרש משחקים גדול המאפשר לקמפוס ליצור וליזום כוריאוגרפיות שונות של תנועה ע"י פיזור חפצים ויצירת מוקדי משיכה משתנים. באוניברסיטת חיפה עומד שדה של אפשרויות בלתי מוגבלות.

מפלס הביניים 467 + בחתך המוצע, עובר מעל הכביש ומייצר נקודת איסוף וחיבור בין כל כווני התנועות השונים.
המפלס מאפשר לקמפוס לפרוץ גם בכוון הזה את הגבול הקיים מחד, ואת הגבול המוצע בתוכנית האב מאידך, ולמשוך את המרחב השימושי הרחק מעבר להם ואל לתוך קו האופק.
ע"י פריצת הגבולות הניצבים, הרחבה מאפשרת לקמפוס לנסח יחס חדש אל החוץ.
המפלס הוא מקום בו פנים וחוץ נפגשים ומקיימים דיאלוג כשהרחבה מתפקדת בפועל כבמה שממנה נשקפים התיאטרון ומבנה הכניסה למשכן אל העיר וההפך. מבט שכזה הוא חשוב במיוחד לתיאטרון שבאופן מוצהר רוצה למשוך אליו את תושבי העיר. החשיפה שלה הוא זוכה מכוון העיר הופכת אותו לציון דרך והוא נתפס כנקודת הסיום של קו הרכבל.
ההצעה מגדירה את אזור המפגש המשולב כבמה.
הבמה היא צומת האוספת אל תוכה את צירי התנועה שמגיעים מבחוץ ומחברת אותם אל צירי הקמפוס הפנימיים.
בתוך במה זו עומדים שני השחקנים הראשיים – תיאטרון וכניסה למשכן ומייצרים מוקדי משיכה לשתי תנועות מנוגדות.

מעבר להצעה הקונקרטית למבנים החדשים, מציעה התכנית קריאה טופוגרפית-סביבתית חדשה של האזור המיועד לפיתוח, אשר מותחת ביקורת עקרונית על המלצות הפיתוח העתידי בתכנית-האב. הפרשי הגבהים העצומים שנקבעו בתכנית-האב לא מאפשרים פיתוח הולם של הקמפוס הן כסביבה אוטונומית היא והן כמוקד משיכה לקהל משתמשים חיצוני, מן העיר. למעשה תוכנית האב לאזור ה'קצה' מנתקת יותר מאשר מחברת ועומדת בסתירה מהותית עם דרישות התחרות למיקום פונקציות המושכות קהל מבחוץ ולניסוח הדיאלוג עם העיר. ההצעה החדשה מתבססת על הנחתו של משטח ביניים רחב המחלק את הפרש הגובה הדרמטי בין הבניין המרכזי ובין אזור הפיתוח העתידי של הקמפוס – לשניים. משטח הביניים החדש פורץ גבול שתכנית רכטר מסמנת והרחבה החדשה שהוא יוצר הופכת לנקודת ציון עירונית חדשה המנקזת אליה מכלול של מערכי תנועה אורבניים, ומקומיים. מוקד זה הופך לבמה שבה התאטרון והמשכן לאומנויות פועלים כמחוללים של שתי תנועות מנוגדות, אשר מושכים אליהם את עורקי התנועה השונים על מנת לייצר את זירת מפגש הדינמי בין פנים לחוץ, שהיא הכניסה החדשה לקמפוס.
היא מאכלסת את תחנת הרכבל המתוכננת מכיוון העיר ואת היכל התיאטרון החדש, מייצרת זירת מפגש בין נוף טבעי ומלאכותי ואוספת אליה את כל מרכיבי התנועה החדשים של הקמפוס המתפתח.
על גבי משטח זה ומתחתיו, מתמקמות בטבעיות הפונקציות החדשות של התחרות הנוכחית ומתקבלים פתרונות נוחים של תנועה, שירות ופיתוח סביבה.

אולם התיאטרון המוצע תוחם את הרחבה העליונה ומקשר אותה עם רחבת הכניסה המשותפת לפקולטה לאומנויות.
למרות הדרישה המפורשת בתקציר אנו ממליצים למקם את הכניסה לתיאטרון עצמו על מפלס הביניים שפורץ למעשה את הגבולות המלאכותיים שנקבעו בתוכנית האב ומושך את שדה הפעילות הראשי של הקמפוס הלאה. יתר על כן, הדינמיקה שנוצרת משלוב הכניסה לתיאטרון עם הכניסה לפקולטה לאומנויות מאפיינת את אזור הכנוס של כל צירי התנועה כאזור של יצירה אומנותית ותרבותית מופגנת שהיא מהותו של ראש הקמפוס החדש.
התיאטרון עצמו מתוכנן כמעטפת אטומה הכלואה בתוך מעטפת שקופה. המעטפת האטומה תוכננה כפנים אוטונומי הנועד לאפשר גמישות מירבית. החלל שנוצר בין הגוף האטום לשקוף מייצר אטריום עצמאי הניתן לחיבור או ניתוק מחלל הפנים ומאפשר שימוש שאינו כפוף לפעילות התיאטרון. בתוך חלל זה אנו מציעים למקם גלריה ובית קפה.
מערכת התנועה כוללת מעליות חניון ומעליות פנימיות המובילות לגלריה וכן מערכת מדרגות המובילה אל מפלס הכיכר העליונה (בזמן אירועים ניתן לאפשר כניסה נוספת ממפלס זה).
פנים המעטפת האטומה מתוכנן על פי דרישות התקציר, המגדיר טיפולוגיה קלאסית של courtyard theatre. התיאטרון על פי מתכונת זו נועד לאפשר אינטימיות מירבית בין קהל ומופע וגמישות מוחלטת לסידורי במה שונים. במרכז מפלס הבמה התחתון מוצבת מערכת טריבונות בעלת מושבים מתקפלים, הערוכים לשני סידורי אולם בסיסיים. כאשר הטריבונות פרוסות והמושבים פתוחים האולם מתפקד כאולם סטנדרטי עם בימת חלון. כשהטריבונות מתקפלות יחד עם המושבים הן מאפשרות לחלל הבמה לנוע פנימה אל האולם ולייצר במת זירה המוקפת בקהל מארבעת עבריה.
גובה האולם מגיע ל14 מטר ומאפשר לשתי תצורות האולם לתפקד באופן אופטימלי כשמעליהן מגדל במה גבוה.
גלריה עליונה היקפית כוללת 3-4 שורות בלבד הערוכות במרחק מינימלי מהבמה על מנת לייצר את האינטימיות הנדרשת.
לבמת התמונה נוספים איזורי תמך ושירותים מצדי הבמה ומאחוריה במפלס הבמה, וכן איזור לבמת חזרות ותרגול במפלס נמוך יותר. איזורי התמך של הבמה גובלים בשטחי תנועה וחניה במרתפים, ומאפשרים גישת רכב ישירה לצורך פריקה וטעינה של ציוד ואביזרי במה.

פנים התיאטרון הוא 'טוטאלי' – קופסא שחורה ואטומה ה'מוחקת' את החוץ על מנת לייצר מציאות עצמאית ותחומה. 'מחיקה' זו מאפשרת למציאות חלופית להתקיים בתוך הקופסא. בסיום, עם הדלקת האורות, מנותק לחלוטין, מוצא עצמו הצופה נפלט בחזרה החוצה.
תוכנית התיאטרון חושפת את הליך העצוב אשר מחלק את האולם לשלושה חלקים – שתי כנפיים וגוף (שחולק בעצמו לשניים). חלקים אלו הוסטו אנכית על צירם על מנת לייצר תנאים אקוסטיים ספציפיים בכל סגמנט (כדוגמת אולם הפילהרמונית בברלין). חיפוש של הליך עבודה המייצר מניפולציה על החוץ ע"י טיפול בפנים, נוסח על מנת להגדיר את מופע הבניין החוצה,אל חלל האטריום/גלריה, ואל העיר והרחבה, כמיצג בפני עצמו. (האקספרסיביות של החוץ איננה כמובן על חשבון גמישות הפנים שנותר במתכונת של קופסה שחורה וחופשית למניפולציה).

מבנה התיאטרון צף מעל הרחבה ומרחף בתוך חלל שקוף. החלל בין המעטפת השקופה לבין הגוף האטום מאפשר לתאורה לשטוף את ה"אובייקט" הכבד בצבע, ו"לתרגם" אותו עם כל צבע מחדש.

כל הפרוייקטים

סגור טקסט

שתף